סגירת מעגל
הגעה לכפר הולדתו של אבי צוואתו האחרונה למשפחה
שנה לפני שאבי ז”ל נפטר הוא היה במרוקו וכשהוא חזר הוא לא הפסיק לספר לנו על מרוקו הקסומה. וביקש מאתנו לבוא איתו למרוקו. המוות שלו בא לנו בהפתעה גמורה. לאחר שהוא נפטר שמנו לנו למטרה שאנחנו חייבים להגיע למרוקו!! לקיים את צוואתו של אבי יקירינו ז”ל
וזה התחיל ככה.. הייתי בן 18 לערך אבא שהיה במרוקו הראה לי תמונות של עיזים על העצים אחת התופעות המעניינות במרוקו שאוכלות את הפירות שממנו מפיקים את שמן הארגן ולא ממש התייחסתי לזה.. נו זה מרוקו וכל הזמן הוא פמפם לנו מרוקו! תסעו למרוקו! חייבים. ואז זרקתי לאמא את הרעיון של הנסיעה למרוקו. רציתי לסגור מעגל ואז לחצתי על אמא לנסוע למרוקו ובדרך אקראית ממש משמים, הגעת אלי לבנק בו אני עובד ודיברנו וידעתי שאת מארגנת טיולים למרוקו ואז כל מיני דברים התחברו לי ואמרו לי “ייאלה אתה צריך לצאת למרוקו” ואז אמא פתאום אמרה שהיא גם רוצה לצאת למרוקו ואז מכלוף הדוד שלי אחי אבי ז”ל, רצה לצאת ואז הפאזל התחיל להתחבר לאט לאט. לקחתי חופש מעבודה מבלי למצמץ. ואז שיא ההתרגשות מתחילה. כל הטיול חיכיתי להגיע ל- 2 אתרים. 1. לקבר של רבי עמרם בן דיואן שאבי ז”ל נקרא על שמו ולכפר הולדתו של אבי ז”ל איית חאכים. כשהגענו לקבר של רבי עמרם בן דיואן אחזה בי צמרמורת. הייתה לי מטרה חשובה מאוד וממוקדת להתפלל לבורא עולם שר’ עמרם יתפלל עלינו על אישתי ועלי, לפרי בטן שאשתי תיקלט להריון. תהליך הטיפולים לקח לנו 3 שנים להיכנס להריון. שכשהולכים לרב ומבקשים את הבקשה ואם הבקשה מתקיימת צריך לחזור ולהודות לרב שהתפלל עבורנו. ואכן חצי שנה מאז שהייתי במרוקו אשתי נקלטה להריון והיום נולדו לנו תאומים בן ובת. ואני כאמור צריך לחזור למרוקו להודות לרבי עמרם בן דיואן זצ”ל. ב”ה אחזור למרוקו רק איתך. ואז כשהיינו במרקש והבנתי שהכפר של אבא נמצא במרחק של שעתיים שלש מהמקום. הרגשתי שזה בדיוק הזמן לעשות הכל בכדי להתחיל את המסע. התחלתי ללחוץ על דוד מכלוף ואמא הנה הגיע הזמן לנסוע לכפר הולדתו של אבי עמרם ז”ל. זה היה בסוף שבוע. את רחלי ארגנת לנו מונית וחיכית איתנו עד שהמונית הגיעה. אמרת לקבוצה שיש עיכוב קל עד שתטפלי בנו שניסע למחוז ילדות הורינו. העלת אותנו למונית ודאגת שאכן נהג המונית יבין מה תפקידו ושייקח אותנו לאיית חאכים למחוזות ילדותם של אבי ודודי דבר שזה ממש לא ברור מאליו. ואז התחלנו את המסע בתחילה היה כביש רגיל ואז הכביש התפצל לשביל עפר ואז נפגשנו בשבילים צרים, אבל לאורך כל הדרך רואים את מרוקו, כמו אפריקה נופים טבע פראי והילדים כמו ילידים בקנייה שרצים אחרי האוטו באים נוגעים ומתלהבים, חילקנו להם סוכריות היה מאוד מרגש לראות את כל הטבעיות והבראשתיות של המקום.
הגענו לכפר ואחזה בי התרגשות וצמרמורת יחד לא האמנתי שהגשמנו את החלום.. ואז האנשים המקומיים לקחו אותנו למתחם בצורת חת שגרו בו כמה משפחות בוסקילה ביטון ודנינו. כשדוד שלי מכלוף עזב את מרוקו ועלה ארצה הוא היה בן 10 – 12 הוא היה מספיק בוגר, אבי היה בן 5. דוד מכלוף זכר ממש הכל והוא הראה לנו את כל הבתים של המשפחה. היום בבתים שלנו הם מגדלים את הכבשים והעיזים שלהם. ומשם הלכנו לגבעת בית העלמין היהודי ראינו מספר קברים של משפחות פרץ, דנינו בוסקילה משפחות שאנחנו מכירים. הייתה שם מישהי מבוגרת היא הכירה את המשפחות דיברה בשפה שלא הכרנו.
לאורך כל הביקור וההסתובבות בסביבת הבתים דמיינתי את אבא שלי שהיה בן 5 רץ בכפר על הגבעות בדיוק כמו הילדים שהיו שם רוכבים על החמור. ואז אמרתי לעצמי כאן בדיוק וככה אבא שלי גדל באותו המצב. זה היה טיול שהייתי רוצה שאבא יהיה איתי וחלמתי שהוא יהיה איתי כמו כל ילד שהיה רוצה שאביו יהיה איתו. זה היה טיול עם עוצמה מרוקו זה מרוקו בחרת לך אחלה יעד להיות מדריכה למרוקו
הגעה לכפר הולדתו של אבי
צוואתו האחרונה למשפחה
שנה לפני שאבי ז”ל נפטר הוא היה במרוקו וכשהוא חזר הוא לא הפסיק לספר לנו על מרוקו הקסומה. וביקש מאתנו לבוא איתו למרוקו. המוות שלו בא לנו בהפתעה גמורה. לאחר שהוא נפטר שמנו לנו למטרה שאנחנו חייבים להגיע למרוקו!! לקיים את צוואתו של אבי יקירינו ז”ל.
וזה התחיל ככה.. הייתי בן 18 לערך אבא שהיה במרוקו הראה לי תמונות של עיזים על העצים אחת התופעות המעניינות במרוקו שאוכלות את הפירות שממנו מפיקים את שמן הארגן ולא ממש התייחסתי לזה.. נו זה מרוקו וכל הזמן הוא פמפם לנו מרוקו! תסעו למרוקו! חייבים. ואז זרקתי לאמא את הרעיון של הנסיעה למרוקו. רציתי לסגור מעגל ואז לחצתי על אמא לנסוע למרוקו ובדרך אקראית ממש משמים, הגעת אלי לבנק בו אני עובד ודיברנו וידעתי שאת מארגנת טיולים למרוקו ואז כל מיני דברים התחברו לי ואמרו לי “ייאלה אתה צריך לצאת למרוקו” ואז אמא פתאום אמרה שהיא גם רוצה לצאת למרוקו ואז מכלוף הדוד שלי אחי אבי ז”ל, רצה לצאת ואז הפאזל התחיל להתחבר לאט לאט. לקחתי חופש מעבודה מבלי למצמץ. ואז שיא ההתרגשות מתחילה. כל הטיול חיכיתי להגיע ל- 2 אתרים. 1. לקבר של רבי עמרם בן דיואן שאבי ז”ל נקרא על שמו ולכפר הולדתו של אבי ז”ל איית חאכים. כשהגענו לקבר של רבי עמרם בן דיואן אחזה בי צמרמורת. הייתה לי מטרה חשובה מאוד וממוקדת להתפלל לבורא עולם שר’ עמרם יתפלל עלינו על אישתי ועלי, לפרי בטן שאשתי תיקלט להריון. תהליך הטיפולים לקח לנו 3 שנים להיכנס להריון. שכשהולכים לרב ומבקשים את הבקשה ואם הבקשה מתקיימת צריך לחזור ולהודות לרב שהתפלל עבורנו. ואכן חצי שנה מאז שהייתי במרוקו אשתי נקלטה להריון והיום נולדו לנו תאומים בן ובת. ואני כאמור צריך לחזור למרוקו להודות לרבי עמרם בן דיואן זצ”ל. ב”ה אחזור למרוקו רק איתך. ואז כשהיינו במרקש והבנתי שהכפר של אבא נמצא במרחק של שעתיים שלש מהמקום. הרגשתי שזה בדיוק הזמן לעשות הכל בכדי להתחיל את המסע. התחלתי ללחוץ על דוד מכלוף ואמא הנה הגיע הזמן לנסוע לכפר הולדתו של אבי עמרם ז”ל. זה היה בסוף שבוע. את רחלי ארגנת לנו מונית וחיכית איתנו עד שהמונית הגיעה. אמרת לקבוצה שיש עיכוב קל עד שתטפלי בנו שניסע למחוז ילדות הורינו. העלת אותנו למונית ודאגת שאכן נהג המונית יבין מה תפקידו ושייקח אותנו לאיית חאכים למחוזות ילדותם של אבי ודודי דבר שזה ממש לא ברור מאליו. ואז התחלנו את המסע בתחילה היה כביש רגיל ואז הכביש התפצל לשביל עפר ואז נפגשנו בשבילים צרים, אבל לאורך כל הדרך רואים את מרוקו, כמו אפריקה נופים טבע פראי והילדים כמו ילידים בקנייה שרצים אחרי האוטו באים נוגעים ומתלהבים, חילקנו להם סוכריות היה מאוד מרגש לראות את כל הטבעיות והבראשתיות של המקום.
הגענו לכפר ואחזה בי התרגשות וצמרמורת יחד לא האמנתי שהגשמנו את החלום.. ואז האנשים המקומיים לקחו אותנו למתחם בצורת חת שגרו בו כמה משפחות בוסקילה ביטון ודנינו. כשדוד שלי מכלוף עזב את מרוקו ועלה ארצה הוא היה בן 10 – 12 הוא היה מספיק בוגר, אבי היה בן 5. דוד מכלוף זכר ממש הכל והוא הראה לנו את כל הבתים של המשפחה. היום בבתים שלנו הם מגדלים את הכבשים והעיזים שלהם. ומשם הלכנו לגבעת בית העלמין היהודי ראינו מספר קברים של משפחות פרץ, דנינו בוסקילה משפחות שאנחנו מכירים. הייתה שם מישהי מבוגרת היא הכירה את המשפחות דיברה בשפה שלא הכרנו.