כבר ביום הראשון זכה אחד מהחברים לקבוצה להגיע לבית הספר שבו למד. לאחר מכן עוד זוג ביקש להגיע לאזור שבו גרו ובזכות המדריכה המקסימה שדאגה להם למונית שתיקח אותם למקום שרצו. וגם אני רציתי להגיע למקום שבו קבורים סבי וסבא רבה שלי, דיברתי עם המדריכה ונתתי לה את שם הכפר שבו הם קבורים, אך לא ניתן היה לזהות כפר בשם זה, תוך כדי נסיעה הגענו לעיר בשם תזנכאת, אמרתי למדריכה ששם העיר הזו מוזכרת בספר וזה קרוב לאזור הכפר שאני מחפש. המדריכה עשתה מעשה מאוד חריג לדעתי וביקשה מנהג האוטובוס שיעצור בצד ויבדוק אם יש מונית שתוכל לקחת אותי לכפר בו קבורים הסבים שלי.ונהג האוטובוס דיבר עם נהג מונית מקומי. ובמקביל המדריכה שלחה את עוזר הנהג שקנה סים מקומי לפלאפון ששייך לה ולאחר דין ודברים סגרו מחיר עם נהג המונית.

אנחנו נוסעים כשעה וחצי ומגיעים לכפר שכולו בנוי מבתי בוץ, מגיעים לבית עלמין שאני לא רואה את המצבות כפי שמופיעים לי בספר, נהג המונית מציע לנו לשאול את המקומיים אם יש עוד בית עלמין באזור והם מסבירים לו להיכן לנסוע. אנחנו נוסעים עוד כשעה בערך, ושוב יורדים מהכביש הראשי ונוסעים על עפר, מגיעים שוב פעם לכפר שכולו בנוי מבתי בוץ, אנחנו נוסעים בתוך הכפר מגיעים לקצה הכפר ויש שם בית עלמין של יהודים אך השער היה נעול. מבית שכן מגיעה אישה שואלת כמה שאלות ומביאה מפתחות מהבית פותחים את השער ואני כולי התרגשות ורעד, שזכיתי והגעתי לקברים של סבא רבה ושל הסבא שלי. ההתרגשות היא עצומה מאוד, זה כמו חלום.